בכל חדר שיש בו 10 אנשים, יש 11 דעות שונות. אם המשפט הזה מוכר לכם, אז כנראה שגם אתם חיים במדינה הקטנה שלנו שמאכלסת את כל סוגי האנשים- יהודים, ערבים, ימנים, שמאלנים, ספרדים, אשכנזים וכן, אפילו תימנים. התמהיל ההזוי הזה יכול להיות מקור לפיצוצים (כמו שקורה לא מעט) או דווקא מקום אחר, מקום שבו אנחנו יכולים ללמד את הילדים שלנו שגם אם מישהו חושב אחרת מאיתנו, הוא עדיין בן אדם. גם אם הוא שמאלני.
כי בסופו של דבר כולנו דומים
אני זוכר כשהייתי נער להמשיך לקרוא
יש לי וידוי…אני לא אוהב לנקות. אני כל כך לא אוהב לנקות, שכשהדוקטור מחליטה שצריך לנקות את הבית (כל יום, כל היום), אני מתחיל להסביר לה למה זה לא הגיוני לנקות כרגע את הבית. בהתחלה התירוצים שלי עוד נשמעו הגיוניים: ננקה ביום שישי לכבוד שבת/את נראית עייפה, אולי נדחה את זה למחר/בואי קודם נאכל משהו ואז ננקה (למי יש כח לזוז אחרי שאוכלים?) וכו'. הבעיה הייתה שלאט לאט הדוקטור הבינה עם מי יש לה עסק, התירוצים האלה לא עבדו עליה יותר וזה הגיע למצב שימי חמישי הזכירו לי את המסדר לפני יציאה שהיו עושים לנו בטירונות. להמשיך לקרוא
אני מקנא בדוקטור.
טכנית אני מקנא ב(כמעט) כל הנשים שמהלכות להן על פני כדור הארץ אבל בדוקטור אני מקנא באופן אישי. ולא, זה לא בגלל הקסם האישי שלה,היופי שלה או היכולות המדהימות שלה בתור אמא (טיפ לאבות לעתיד: תמיד זה זמן טוב להחמיא לנשים שלכם). אני מקנא בה בגלל שהיא יכולה להיות בהריון ואני לא.
"מילואים לא דומים בשום צורה למה שקורה בסרט גבעת חלפון, אבל הם בהחלט מהווים יעד לכל אזרח שלובש מדים".
לא קל לחיות בישראל בזמן האחרון. כלומר, אף פעם לא היה קל לחיות בישראל אבל בזמן האחרון הכל נהיה פשוט רע. תוסיפו לזה את העובדה שאני גר במעלה אדומים ושגם אני וגם דוקטור סדר (השם החדש של אשתי), עובדים בירושלים עם כל הבלאגן שהולך שם לאחרונה וזה בכלל כבר מתכון לדיכאון וערב שירי משוררים עם ארקדי דוכין ואבי ביטר.
השבוע קיבלנו בפרלמנט משימה לכתוב על הסיבות שבגללם בחרנו לגור פה בארץ ובכלליות על מצב הביטחון הרעוע שיש פה בזמן האחרון.
כשאני חושב על זה לעומק, הסיבה העיקרית שבגללה אני גר בארץ היא כי נולדתי פה. נכון, יש לי זיקה לארץ וכל המשפחה שלי גרה פה, אבל כנראה שאם הייתי נולד בשווייץ לא הייתי קם בוקר אחד ומחליט לעבור לגור בארץ שמלאה ב:פיגועים, אנשים שמנסים לדפוק אותך, פוליטיקאים שמנסים לדפוק אותך, פיגועים (אמרתי את זה כבר, אבל לצערנו כל זמן מסוים יש סבב חדש של פיגועים), יוקר מחיה, פוליטיקאים חדשים שמנסים לדפוק אותך ופיגועים… כי בואו נודה באמת, לא קל לחיות פה בארץ. אתם בטח שואלים את עצמכם עכשיו (תוך כדי שאתם זורקים לעברי קללה) מדוע בכל זאת אני נשאר לגור פה? אני מודה שאני שואל את עצמי אותו דבר ויש הרבה סיבות לכך, בין אם זה המשפחה שנמצאת פה, החשש ממעבר אל הלא נודע או פשוט החברים מהמילואים שסומכים עלי שאגיע כל פעם. אני יכול לחשוב על הרבה סיבות מדוע כן להישאר בארץ, אבל בשורה התחתונה כשאני חושב על זה לעומק התשובה היא די פשוטה – כי מישהו צריך. מכירים את דילמת האסיר? זה אותו דבר בדיוק, כי אם אני אעשה רק מה שמועיל לי בלי לחשוב על האחרים אז כולם יעשו את זה, ואיזה עולם זה יהיה אז? להמשיך לקרוא
מעשה שהיה כך היה:
אני הייתי במטבח והצוציקית שיחקה לה בסבבה שלה בסלון, כשפתאום נשמע קולה של חמותי "אולי תשים לה חולצה ארוכה? קר לה".
קר לה?? קר לה??? הילדה מזיעה יותר מאשה בהריון בחודש תשיעי בבית בלי מזגן באמצע אוגוסט ואת אומרת שקר לה??? נשבע לכם, אם הייתי מקבל שקל על כל פעם שההורים של מורן התערבו בחינוך של נויה, היה לי היום לפחות אלפמאות שקל (אלפמאות, מה ששמעתם. אני ירושלמי ובירושלים יש כזה מספר). להמשיך לקרוא
האנשים ביום כיפור מתחלקים לשני סוגים: 1. אלה שבשבילם זה יום קדוש, יום שבו נחתמים ספרי החיים והמוות והיום שבו נקבע אם הם צדיקים, רשעים או איפשהו באמצע. 2. אלה שנזכרים שיש להם אופניים או רולרבליידס במחסן, מנערים מהם את האבק ושולחים את הילדים שלהם לרכב בכביש.
אני במשך שנים רבות הייתי מהסוג הראשון. הייתי הולך לבית הכנסת, מתפלל בחרדה ומקווה שההוא שם למעלה יחליט שהייתי נחמד השנה ולא שובב (סוג של naughty or nice אם תרצו). במהלך השנים עברתי תהליך שבסופו הגעתי לאיפה שאני היום – דאיסט (אדם המאמין שאלוהים ברא את העולם, אך אינו מתערב במה שקורה) שהולך עם כיפה על הראש. להמשיך לקרוא
תחשבו רגע על האנשים שעובדים איתכם. תחשבו רגע על ההורים שמביאים את הילדים שלהם לגן שבו נמצא הילד שלכם. תחשבו אפילו על החברים שלכם. סטטיסטית, לפחות אחד מהם הוא פדופיל! או שאנחנו לא מודעים לזה או שאנחנו בוחרים לרצות לא לדעת, אבל מחקרים עדכניים טוענים שלפחות 5% מהאוכלוסייה הם פדופילים!
בפוסט הנוכחי, אסביר טיפה מה זה בעצם פדופיליה, למה זה כל כך חשוב ללמוד ולדעת שזה קיים, ואספר קצת מחוויותיי האישיות לאחר שעבדתי במשך שנה עם נערים שפגעו מינית באחרים. בסוף הפוסט, אתן מספר נקודות שאמורות להוות אינדיקציה לכם בתור הורים – לאפשרות שהילד שלכם נפגע, ואוסיף גם כתובת של אתר שיכול לגלות לכם אם יש פדופילים מורשעים אצלכם בעיר. להמשיך לקרוא
מלכה רוט ז"ל, בת 16 במותה
האומנם "איש באמונתו יחיה"? כאשר כבשו הבריטים את הודו, הם אסרו על קיום מנהג ה"סאטי" – שריפת אלמנות עם גופת בעליהן (כשהבעל מת אז שורפים גם את אשתו שנשארה בחיים). מנהיגים דתיים באו אז למושל הכללי הבריטי ואמרו לו: "הוד מעלתך, זה המנהג הדתי שלנו!" המושל השיב להם: "גם לנו הבריטים יש מנהג – כאשר אדם שורף אשה בעודה בחיים, אנחנו תולים אותו" (חיים נבון).
אמונה זה דבר סובייקטיבי. יש אנשים שמאמינים באלוהים, יש אנשים שלא ויש אנשים שהם פשוט פסטפריאנים, כל אחד ומה שעושה לו טוב…
השאלה היא מה קורה כשאמונות שונות של שני אנשים שמתכננים לחיות יחד – מתנגשות. כשאני ומורן החלטנו שאנחנו רוצים לחיות ביחד את שארית חיינו, התיישבנו ודיברנו על הדבר שיכול להיות המכשול הגדול ביותר שלנו בדרך לנישואים מוצלחים – הדת. הבעיה הייתה שמורן גדלה בבית מסורתי-דתי ורצתה שהבית שלנו יהיה גם כזה, לעומת זאת אני גדלתי בבית דתי ובעקבות מה שקרה לי בילדות, התרחקתי מהדת וככה גם תכננתי להישאר. בסופו של דבר, מורן הציבה לי 4 תנאים שהם קריטיים בשבילה והיא לא מוכנה לוותר עליהם: להמשיך לקרוא
לפני שאנחנו מתחילים לדבר על המונדיאל, אני רוצה להסביר פעם אחת ולתמיד את המושג "נבדל" לנשים שבינינו:
נגיד שאת עושה שופינג ועומדת בתור לשלם בקופה כשאישה זרה עומדת לפניך, לפתע מגיחה מאחורייך החברה של הזרה וזורקת לה חולצה שעוברת אותך כדי שהזרה תשלם בשבילה.
זה נבדל!
*ההסבר נכתב בלשון נקבה מטעמי נוחות והגיון בלבד… טוב בסדר, הוא נכתב רק מטעמי הגיון. להמשיך לקרוא
האם שמעתם פעם על פוביה שנקראת אנטידאופוביה? אם כן אז אני ממש (אבל ממש) מרחם עליכם. אנטידאופוביה הוא הפחד שבמקום כלשהו בעולם, יש כרגע ברווז שצופה בכם. כן כן, מה ששמעתם!
יש הרבה פוביות בעולם. יש פוביות מוזרות יותר כמו אוקטופוביה שזה הפחד מהמספר 8, או צ'אטופוביה שזה הפחד משיער (הנה תירוץ בשבילכם למה אתם מקריחים), ויש פוביות מוזרות קצת פחות כמו אגורופוביה שזה פחד שמונע מכם ללכת למקומות ציבוריים ופתוחים או אביופוביה שזה פשוט פחד מטיסה… להמשיך לקרוא
עד לא מזמן, השתדלתי בכל כוחי למנוע מנויה להתקרב אליהם. השתדלתי שהיא לא תראה אותם, שהיא אפילו לא תדע שהם שם. חששתי שאם היא תראה אותם, היא תתקרב אליהם וחס וחלילה גם תתנסה! היום אני מבין שאין כל טעם לנסות, שהם נמצאים בכל מקום ושאין טעם להתכחש לזה – בסופו של דבר כולם נופלים לזה. להמשיך לקרוא
הבזק של אור ואז פיצוץ. אני נופל על הרצפה ושומע את הצעקות והבכי של החברים מסביב. אני רוצה לקום ולעזור להם אבל אני לא מצליח לזוז. לאחר בדיקה של כמה שניות אני מגלה שאני לא מסוגל להזיז את רגל ימין ואז זה מכה בי – שיט, גם אני נפצעתי!
{לגרסה באנגלית לחצו כאן} להמשיך לקרוא
בואו נשים את הדברים על השולחן:
1. אני עובד סוציאלי.
2. עובדים סוציאליים לא מרוויחים הרבה כסף.
3. צריך הרבה כסף בשביל לקנות בית.
עכשיו תגידו לי אתם, מה הייתם עושים במצב שלי?
מה הייתם עושים, אם המשכורת שלכם לא מספיקה אפילו לאוכל לכלב וזה עוד כשאין לי כלב (אני לא יכול להרשות לעצמי להחזיק אחד)?
מה הייתם עושים אם כשהייתם עוברים ברחוב ליד הומלס, הוא היה נותן לכם שקל?
מה הייתם עושים אם מקום הקבע היחידי שאתם יכולים להרשות לעצמכם זו חלקת קבר? להמשיך לקרוא
אין לי זיכרונות ילדות טובים עם אבא שלי. כלומר יש לי זיכרונות ילדות טובים ממנו אבל רובם כל-כך רחוקים, עד שאני עדיין מתלבט אם הם באמת קרו או שהם קיימים רק בדמיוני הפורה.
קשה לי לכתוב את הפוסט הזה מכיוון שאני חושש שאבא שלי איכשהו יקרא את זה. אני חושש לפגוע בו. אני חושש שהוא ייעלב. אני חושש שהוא לא יבין, שהמשפחה שלי לא תבין!
לאחר מחשבה, החלטתי לכתוב את הפוסט הזה ישירות לאבא שלי ואני גם אתן לו לקרוא את זה לפני שאפרסם אותו.
אני חושש. להמשיך לקרוא
אם אתם הורים, בטח יצא לכם כבר להיתקל יותר מפעם אחת בכל אותם "הורים עילאיים ומתנשאים" שבטוחים שהדבר שאתם עושים כרגע לילד, דופק אותו לכל החיים… זה לא משנה אם הפלתם את הילד על הראש, לא קינחתם לו את האף או פשוט קינחתם לו את האף אבל נגד כיוון התנועה, מבחינתם אתם צריכים לשבת מאחורי סורג ובריח.
מכירים את ההורים האלה? מעצבנים, נכון? אז נעים להכיר. אליסף – הורה מעצבן. להמשיך לקרוא
לפני מספר ימים הגיע לידיים שלי (ושל חברי הפרלמנט של xnet), פרוטוקול של ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות שעסק בהצעת חוק שמאפשרת לאבא שתינוקו נולד, "לקחת" 8 ימים לאחר הלידה על מנת להיות בבית (אני אומר לקחת, כי במדינה שלנו כדי לקבל משהו צריך לקחת אותו). להמשיך לקרוא
"השחור בבננה זה דבש", "אם לא תאכל- יבוא שוטר", "אם תאכל בעמידה יהיו לך רגליים שמנות", "אם תמשיך לפזול- העיניים יתקעו לך ככה" ועוד ועוד.
אם המשפטים האלה או חלקם מוכרים לכם, כנראה שגם ההורים שלכם שיקרו לכם בתור ילדים.
אין מה לעשות, לשקר לילדים זה משהו שעובר בגנים, אי אפשר להימלט מזה. כל מי שטוען אחרת הוא סתם שקרן… אתם חושבים שאני טועה? בואו נעשה ניסוי קטן: להמשיך לקרוא
השבוע הלכתי לבדוק ביחד עם הקטנטונת וזוגתי שתחיה, מסעדה שמתאימה למשפחות עם תינוקות קטנים. החלטנו ללכת בפעם הראשונה ל"וופל פקטורי" ברחוב עמק רפאים בעיר הקודש (ירושלים, לא תל אביב). מה זה וופל פקטורי אתם שואלים? (ואני יודע שאתם שואלים). המסעדה מגדירה את עצמה כמפעל לייצור ממתקים וכמובן שיש בה כל מה שיש במסעדה רגילה כמו פיצות, פסטות וכו' אבל מנת הדגל שלה זה הוופלים להמשיך לקרוא
מעשה שהיה כך היה:
לאחר שנויה נולדה, היתה תקופה שאשתי לא יכלה להניק אותה מסיבות רפואיות (אמרתי לה שהיא חייבת כבר להפסיק עם הגראס). בתקופה הזאת הייתי שותף פעיל בהאכלות שלה וכשידידה שלי שמעה את זה, היא אמרה לי: "איזה חמוד אתה שאתה עוזר לה ככה"… חמוד??? גברת! חמוד תקראי לכלב שלך, לא לי!
נשים יקרות! אני לא מצליח להבין מדוע כשאתן רואות גבר שלוקח חלק פעיל בבית ובמשפחה, זה מפתיע אתכן! אנחנו לא נמצאים בסדרה מצוירת והשם שלי זה לא הומר סימפסון.
למה שכשאני בא לטיפת חלב עם נויה, האחות שואלת אותי איפה אשתי. מה זאת אומרת איפה אשתי? היא עסוקה בלקבץ נדבות כדי לממן לתינוקת שלנו השתלת שיער. להמשיך לקרוא
ישנו סיפור על ילד קטן שעמד ליד דלת הבית וחיכה לאביו שישוב מעבודתו. כשהגיע האב עייף ומרוגז לאחר יום עבודה ארוך, שאל אותו בנו: "אבא, כמה כסף אתה מרוויח בשעה?" "למה זה חשוב עכשיו?" שאל האב העייף בכעס. "אני רוצה לדעת… תגיד לי… כמה כסף אתה מרוויח בשעה?" "90 שקלים. ועכשיו תן לי לנוח. היה לי יום קשה." "אבל רגע אבא… אתה יכול לתת לי 30 שקלים?" עכשיו האב ממש כעס: "הרגע חזרתי מהעבודה ואמרתי לך שעבר עלי יום קשה, ומה שמעניין אותך זה כסף? היכנס לחדר שלך ותחשוב מה לא בסדר במה שעשית" הילד הלך לחדרו וסגר את הדלת אחריו. לאחר כשעה נרגע האב ואמר לעצמו שהיה קצת קשה עם בנו. הוא הקיש בדלת החדר והתיישב על המיטה לצד בנו. "מצטער שכעסתי קודם", אמר, "היה לי יום קשה והוצאתי את הכעס שלי עליך, הנה 30 השקלים שביקשת". הילד חייך באושר ואמר: "תודה אבא!", הוא פתח את קופת החיסכון שלו והוציא משם שטרות של כסף שחסך. "למה ביקשת עוד כסף? אני רואה שיש לך?" שאל האב בכעס. "כי לא היה לי מספיק", ענה הילד. "אבל עכשיו יש לי. תראה יש לי עכשיו בדיוק 90 שקלים!" הוא נתן אותם לאביו ואמר: "אני יכול לקנות שעה מזמנך? תוכל אבא לחזור מחר מוקדם יותר מהעבודה…?" להמשיך לקרוא
שמעתי סיפור פעם, על אב צעיר שעמד נרגש והביט במשך כמה דקות בשלישייה שהביאה האחות מחדר התינוקות, כאשר לבסוף הוא אמר לה: "אני חושב שניקח את האמצעי"…
אז נכון, האבות של היום זה לא האבות של פעם. היום כנראה שאותו אבא היה בוחר לפחות שניים מתוך השלושה.
בשיחות עם אמהות, הן כל הזמן מתלוננות על כך ש"לקחו להן את היום שלהן" בכך שהפכו את יום האם ליום המשפחה. אני תמיד אומר להן שאין להן סיבה להתלונן ושאני בתור אבא לא צריך יום מיוחד בשנה שבו יגידו לי תודה… חארטה! להמשיך לקרוא
אבא בלאגן 