בכל חדר שיש בו 10 אנשים, יש 11 דעות שונות. אם המשפט הזה מוכר לכם, אז כנראה שגם אתם חיים במדינה הקטנה שלנו שמאכלסת את כל סוגי האנשים- יהודים, ערבים, ימנים, שמאלנים, ספרדים, אשכנזים וכן, אפילו תימנים. התמהיל ההזוי הזה יכול להיות מקור לפיצוצים (כמו שקורה לא מעט) או דווקא מקום אחר, מקום שבו אנחנו יכולים ללמד את הילדים שלנו שגם אם מישהו חושב אחרת מאיתנו, הוא עדיין בן אדם. גם אם הוא שמאלני.
כי בסופו של דבר כולנו דומים
אני זוכר כשהייתי נער, המחשבות שלי היו הרבה יותר קיצוניות. הייתי בטוח ששמאלנים הם אנשים שבוגדים במדינה, שעדיף שימותו ועוד כל מיני מחשבות שהיום אני מבין שהם טמטום מוחלט…
מאז גדלתי, החכמתי ולמרות שנשארתי ימני בדעותיי הפוליטיות הגעתי להבנה שלא הכל שחור ולבן כי בסופו של דבר כולנו- ימנים ושמאלנים, רוצים את מה שהכי טוב למדינה. לפני פחות משנה וחצי, הצטרפתי לפרלמנט האבות של XNET. אני מודה, עד אז לא היו לי חברים שמאלנים או לפחות לא היו לי חברים שמאלנים שהייתי איתם בקשר יום-יומי. אני חושב שרק מאותה נקודה יצא לי להכיר שמאלנים לעומק ולהגיע למסקנה שהיא כותרת הפוסט- גם שמאלנים הם בני אדם.
כל כמה שנים (בדרך כלל פחות מ4), מדינת ישראל יוצאת לבחירות. בחירות שגורמות לכל השנאה לצוף ולצאת החוצה. ימנים נגד שמאלנים, מזרחים נגד אשכנזים, כולם נגד כולם. כל אחד בטוח שרק הוא צודק, שהשני טועה ואם חס וחלילה השני ינצח- המדינה תחרב.
אבל חשוב מאוד שכולנו נזכור שהבחירות אוטוטו מסתיימות ובשורה התחתונה זה לא משנה מי ייבחר- אנחנו עדיין נחיה כאן אחד עם השני, ימנים ושמאלנים, אשכנזים וספרדים, חרדים וחילונים ואפילו תימנים.
זה תלוי רק בנו איך תראה המדינה, לא בפוליטיקאים. או כמו שכבר חכמים ממני אמרו
אבא בלאגן 