אבא בלאגן

חרא של יום

השארת תגובה

אני מודה שלא ציפיתי לכל כך הרבה בלאגן.
שלוליות בכל מקום, עיתונים פרוסים בכל הבית כדי לספוג יותר טוב, ספות שמכוסות כדי שלא יתלכלכו וריח של קקי שלא יוצא מהרצפה (לא רק הריח, גם הקקי די דבוק).
אמרו לנו לחכות קצת, אמרו לנו שזה לא הזמן, אפילו הזכירו לנו שלפני 4 חודשים כתבתי פוסט ואמרתי שנחכה עם זה אבל אנחנו התעקשנו… עונת הגמילה מחיתולים 2015 רשמית החלה!

potty training

הצוציקית הגיעה לגיל שנתיים (וכן. עשיתי רשימה של כל מי שלא שלח מתנה) והחלטנו שהיא מוכנה להיגמל מחיתולים בגלל 3 סיבות:
1. היא מדברת על אסלה,סיר ומתעניינת בהם
2. היא מודיעה לפני שהיא עושה קקי/פיפי בחיתול
3. עכשיו חופש פסח וגם אני וגם הדוקטור נמצאים בבית

דרך אגב, שמעתי שיש עכשיו טרנד של הורים כל מה שרשמתי למעלה לא רלוונטי אליהם ושהם מחליטים לא לגמול את הילדים שלהם בכלל עד שהילדים מחליטים שהם מוכנים…

אני מקווה שזאת לא הסיבה שהם מחליטים לא לגמול

אני מקווה שזאת לא הסיבה שהם מחליטים לא לגמול

אז אחרי שהחלטנו שהיא מוכנה להיגמל, נשאר רק להתכונן לכך: עשינו קנייה של מלאנתלפים (זה מספר אמיתי) תחתונים ובגדים חדשים להחלפה, שעווניות כיסו את כל מה שיכול להתלכלך, קנינו סיר וישבנון, הקראנו לצוציקית את סיר הסירים עד שיצאה נשמתנו ועוד כל מיני הכנות שאנחנו בטוחים שהם עוזרים לכל הורה אחר חוץ מאשר לנו.
אה…ואנחנו מתכוונים להסתגר עם הצוציקית בבית כל סוף השבוע (חוץ ממני. יש מחר תערוכה של משחקי הכס שאני לא באמת מתכוון לפספס).

כל אחד והכסא שלו...

כל אחד והכסא שלו…

 

להגיד לכם שזה הולך להיות פשוט?
אם עוד אין לכם ילדים או שיש לכם ועוד לא התחלתם לגמול אותם, אני ממליץ לכם לקחת כמה נשימות עמוקות לפני שאתם מתחילים עם תהליך הגמילה. מכירים את המשפט הצבאי "קשה יש רק בלחם"? אז זהו, מסתבר שהלחם בצורה החראית קשה לא פחות ומסריח ה-ר-ב-ה יותר (במיוחד כשאתם צריכים לגרד את זה מהארונות בבית).

במידה ואתם מברי המזל שכבר סיימתם עם התהליך המייגע הזה, אז תרשו לי לשתף אתכם במשפט שעוזר לי לעבור את היום כל פעם שיש פספוס של הצוציקית ברחבי הבית: "תמיד יש מישהו שנמצא בחרא עמוק יותר".

 

חרא עמוק יותר

 

ולסיום אני רוצה לחלוק איתכם במשל מאוד משעשע ונכון שסיפרו לי פעם:

ציפור אחת איחרה לנדוד ונשארה בחורף הקר על העץ.

כשהגיע השלג היא התחילה לקפוא עד שנפלה על האדמה וגססה למוות.

אחרי כמה זמן עברה במקום פרה וחירבנה עליה.

הציפור הקטנה, התחממה לה לאיטה עד שכוחותיה חזרו אליה.

אחרי כמה זמן היא התאוששה, הוציאה את הראש מהחרא והתחילה לשיר בקול.

זאב שעבר במקום שמע את שירתה של הציפור, הוציא אותה מהחרא וטרף אותה.

מוסר ההשכל:

1. לא כל מי שמכניס אותך לחרא הוא אויב שלך.
2. לא כל מי שמוציא אותך מהחרא הוא חבר שלך.
3. והחשוב מכל – אם אתה כבר בחרא, אל תשיר!

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s