היו השינוי שאתם רוצים לראות בעולם

31/08/2015 מאת elyasafyaakov 7 תגובות

הכותרת של הפוסט הזה (שנאמרה על ידי מהטמה גנדי), ממצה בדיוק מוחלט את הדרך שבה אני מסתכל על העולם.
אם אנחנו רואים משהו שלא מוצא חן בעינינו – נפעל בכל כוחנו לשנותו (במידת האפשר כמובן), אבל מה קורה כאשר אנחנו מנסה לשנות ולא מצליחים? מה קורה כאשר אנחנו מרגישים שאנחנו תקועים? במקרה הזה אני מאמין שאנחנו צריכים לעשות חישוב מחדש של המסלול שבו אנו נמצאים.
אני עשיתי חישוב מסלול כזה בשבועות האחרונים ואני גאה להציג את המסלול החדש:
תגידו להתראות לעובד הסוציאלי ותגידו שלום יפה למורה החדש במשרד החינוך.

משנה מקום – משנה מזל?

לפני מספר חודשים הבנתי שאני ומקום העבודה שלי כעובד סוציאלי, זה לא משהו שיאריך ימים (לאחר יותר משנה וחצי שאני שם…) ובעקבות כך התחלתי ללכת לראיונות במקומות אחרים כעובד סוציאלי. היו לי ראיונות טובים יותר וטובים פחות ואפילו היו 2 מקומות שהתקבלתי אליהם אבל החלטתי לוותר מסיבות כאלו ואחרות.
בסופו של דבר, חברה טובה הציעה לי לחשוב על כיוון ההוראה והתייעצתי על זה עם הדוקטור.
מצד אחד, הוראה זה בהחלט משהו שמעניין אותי (ואף שקלתי אותו בעבר), יש בתחום הזה פוטנציאל אדיר לחינוך הדור הבא ואפשרות להשפיע בדיוק כמו שהייתי רוצה. מצד שני, זה אומר להתחיל הכל מהתחלה- לימודים, שכר, תנאים ובכלליות זה מצריך כוחות מחודשים (בטח ובטח כשהדוקטור בהיריון) ובואו נודה באמת – זה מפחיד.
בסופו של דבר ולאחר תמיכתה של הדוקטור בעניין, החלטתי ללכת על זה.
החלטתי שאהיה מורה במדינת ישראל.

הבטחות שאני מבטיח לעצמי

כל ההתחלות קשות?

עכשיו רק נשארה השאלה מאיפה מתחילים ומה עושים?
קודם כל, התייעצתי עם אחי היקר שלאחר 2 תארים עשה הסבה לתחום ההוראה וכיום מלמד במרכז הארץ (תזכרו את השם אלעד יעקב, אתם עוד תשמעו עליו, אני בטוח).
שנית, התחלתי לבדוק במה זה כרוך בדיוק ומי לעזאזל יסכים לקבל אותי לעבודה למרות שיש לי ניסיון חיים רלוונטי, אולם אין באמתחתי תעודת הוראה אפילו.
התחלתי להפיץ את קורות החיים שלי לכל עבר באופטימיות אבל ללא ציפייה כלשהי שהם יניבו משהו שאתלהב ממנו (לפחות לא בהתחלה), אבל להפתעתי קיבלתי טלפון לבוא לראיון בבית ספר יסודי בעיר מגוריי.
לשמחתי ולהפתעתי הרבה, קיבלתי בסוף הראיון הצעה לעבוד כמחנך בבית הספר (וואו!).

קדימה לעבודה

כשהבנתי שזה הולך לקרות (והרבה יותר מהר ממה שציפיתי), התחלתי לעבוד.
התחלתי לאסוף חומרים מכל מקום שרק יכולתי, החלטתי שעד תחילת השנה אפגש עם כל התלמידים וההורים בבתיהם כדי שנכיר אחד את השני לפני שמתחילה השנה. ישבתי (ואני עדיין יושב) להכין מערכי שיעור, נעזרתי בכל מי שרק יכולתי כדי שאגיע מוכן ככל האפשר לתחילת השנה, וכן… הדפתי גם קצת ציניות מאנשים שאמרו לי חצי בצחוק חצי ברצינות שעשיתי את זה בגלל החופשים.
אז כן, יש למורים הרבה חופשים (אני לא מכחיש את זה) אבל מבחינתי זה רק צ'ופר ולא הסיבה למעבר לתחום הזה. עוד לא התחילה השנה ואני כבר ער כל יום עד השעות הקטנות של הלילה כדי להכין הכל, אני מתכנן להיות בקשר קבוע על בסיס יומי ושבועי עם המורים המקצועיים בכיתה ועם הורי התלמידים, אני אשאף שכל ילד יצא מבית הספר עם חיוך, בטחון עצמי גבוה יותר ועם סביבה חברתית שתתמוך בו גם כשאני לא לידו, אני אדאג כל הזמן לאתגר אותם ואותי והכי חשוב – ניתנה לי פה האפשרות לצייד 23 תלמידים  עם כלים וערכים שילוו אותם לכל החיים, זה החלום שלי ואני מקווה ומאמין שהוא יתגשם.

"כל החלומות שלנו יכולים להתגשם, אם רק יהיה לנו את האומץ לרדוף אחריהם" (וולט דיסני)

**************************************************
נוסף בעריכה
**************************************************
תומר ברנד, בבלוג המשובח שלו "אבטיפוס", כותב את המילים האלו:

"מחשב יכול ללמד ילדים את לוח הכפל, אפליקציה יכולה ללמד אותם היסטוריה ותנ"ך, ספר מוצלח מסכם עבורם את החומר לבגרות בספרות. מורים טובים באמת מעצבים משהו בדרך של תלמידיהם להמשך החיים. מורים טובים מלמדים תלמידים לחקור ולהבין, וגם להקפיד על דרך ארץ ולתת כבוד לזולת. אלו מושגים מיושנים כל כך שמסמלים היום אפס מגניבות, אבל יש להם חשיבות עצומה לכולנו.

במרוץ להצטיינות של מערכת החינוך שלנו, שמבטיחה מתמטיקה ותנ"ך, וזהויות ותרבויות, והישגים ותוצאות והצטיינויות, אני הכי מקווה שנקבל מורים שיאמינו בילדים שלנו, לא ירחמו עליהם, ויזכירו להם להיות בני אדם. ואם ילמדו אותם קצת לשון, מתמטיקה וספרות – זה גם סבבה."

וזהו, זה בערך מסכם את הכל.