אני עוד לא בן 28 וכבר יש לי 3 אהבות אמיתיות בחיי.
זה אולי יפתיע אתכם, אבל את המקום השלישי והשני חולקות ביחד הדוקטור והצוציקית, הן לא במקום הראשון למרות שהיו רוצות בכך. את המקום הראשון תופסת מישהי שאני אוהב אותה מגיל 5 בערך, מישהי ששברה לי את הלב כבר כמה פעמים אבל גם גרמה לי להרגיש בעננים כמו שאף אחת אחרת לא תוכל, מישהי שכל פעם כשאני רואה אותה יש לי צמרמורות בכל הגוף ולמישהי הזאת קוראים מכבי חיפה.
זר לא יבין זאת
אם אתם עוקבים אחרי הבלוג שלי, אתם בוודאי יודעים מה קרה לי בילדות ואיזו טראומה זה גרם לי, טראומה שאני סוחב אותה איתי גם כיום. (אם לא יצא לכם לקרוא, אז אתם מוזמנים ללחוץ כאן). בעקבות הטראומה הזאת אני משתדל להימנע ממשחקים של מכבי חיפה באצטדיון טדי (אצטדיון הבית של ביתר ירושלים).
יחד עם זאת, האהבה שלי לקבוצה לא פחתה עם השנים, בדיוק להיפך. אומנם אני הולך פחות למשחקים עקב רצון להיות יותר עם הדוקטור והצוציקית, אבל הלב שלי תמיד שם. אחרי שאנחנו מנצחים (כן, רשמתי אנחנו. אני מחשיב את עצמי חלק מהקבוצה, תתמודדו), אני בהיי מטורף אבל אחרי שאנחנו מפסידים, אפילו הדוקטור יודעת שאסור לדבר איתי. היה רק מקרה אחד חריג במינו כשהחבר הכי טוב שלי חגג יום הולדת ב15/05/2010 ויצאתי לחגוג איתו למרות שבאותו יום מקולל הפסדנו את האליפות בעקבות שיטת הקיזוז הידועה לשמצה.
תן וקח
כשהתחלתי לצאת עם הדוקטור, היא ידעה על האובססיה שלי לקבוצה ואני מניח שהיא הצליחה לחיות איתה בשלום. הבעיה התחילה כשהתחתנו ובמיוחד בהמשך כשהצוציקית נולדה.
כמו שאתם יודעים, לפני שהתחתנו לדוקטור היו כמה דרישות (מופרכות או לא, את זה אתם תחליטו) ואני החלטתי שהדרישות שלה מקובלות עלי מכיוון שהיא נתנה לי משהו בתמורה… היא הוציאה את כל הבגדים הצהובים שלה מהארון והתחייבה לא ללבוש יותר צהוב עד שהמוות יפריד בינינו…זה פשוט "תן וקח" שבו כולם יוצאים מרוצים (אני יותר מרוצה אבל אל תגלו לה).
עם הצוציקית המצב נהיה כבר יותר בעייתי- מבחינתי, שירי הילדות שלה צריכים לכלול (וגם כוללים) את: יונתן הקטן, עוגה עוגה, נד נד והירוק עולה. אם אתם לא מכירים את השיר האחרון, הנה ביצוע שלו שיהיה שווה מיליונים יום אחד בדיסק שייקרא: "הצוציקית ושירי הילדות שלה"
הבעיה היא שהדוקטור קצת חולקת עלי בעניין שירי הילדות וכשאני אומר "קצת חולקת" אני מתכוון לזה שכל פעם שנויה שרה שירים של חיפה היא דופקת לי מבט של "תראה מה עשית, עוד רגע אני קוראת לרווחה". המצב בכלל נהיה לא נעים כשאני כל פעם מזכיר לה שבשלב כזה או אחר הצוציקית תבוא איתי לראות משחקים של מכבי חיפה.
אני מתלבט אם יש פה מספיק ירוק
מה יהיה בסוף?
כשאני והדוקטור בדרך כלל צריכים להחליט על משהו, אנחנו יושבים כמו שני אנשים בוגרים, כל אחד אומר מה דעתו ובסוף מה שקורה זה מה שאנחנו החליטה.
במקרה של מכבי חיפה זה לא כל כך פשוט. לי ברור שהצוציקית תבוא איתי למשחקים, תשיר שירים ותהיה אוהדת לא פחות שרופה ממני אבל כששואלים את הדוקטור בעניין יוצאות לה רק 3 מילים: "על גופתי המתה".
אני מבין את הסלידה של הדוקטור, באמת. משחקי כדורגל בארץ בדרך כלל מלווים בקללות, אלימות ובעיקר קורים שם דברים שאפשר בקלות לתייג תחת "הישראלי המכוער". לשמחתי נבנה בחיפה אצטדיון חדש בשם "סמי עופר". זהו אצטדיון שמעבר לאווירה האירופאית שהוא משרה עלינו (לפחות עד שהקבוצות פח שיש פה בארץ מתחילות לשחק ואנחנו נזכרים איפה אנחנו באמת), יש בו גם יציעי משפחות שפשוט כיף להסתכל עליהם. ביציעי המשפחות יושבים ב95% מהמשחק ולא עומדים, לא צועקים ומקללים וכשמו כן הוא- יש בו הרבה משפחות. אה…וכבר אמרתי שאסור לפצח גרעינים באצטדיון? 🙂
אני בטוח שיום אחד הדוקטור תסכים שנלך למשחק באצטדיון החדש ואז היא תבין על מה אני מדבר! אני רק מקווה שהיא לא תנחס אותו כמו שקרה בפעם האחרונה שהיא באה למשחק…
נשבע לכם שחיפשתי אבל לא הייתה חולצה של "ירוקה מלידה"
אבא בלאגן 
פינגבק: האהבה הראשונה שלי – הצד שלה | דוקטור סדר