אז עברה כבר שנה וחצי וזה נכון מה שאומרים, הזמן באמת עובר מהר יותר כשנהנים. וכן, בהתחלה השקעתי בו הרבה, התייחסתי אליו, טיפחתי אותו ולא הייתי מפסיק לדבר עליו, אבל לצערי כבר במשך חודשיים לא נגעתי בו מסיבות כאלו ואחרות…אני מקווה שמעכשיו זה ישתנה, בשבילי ובשבילכם, אז בתור יריית פתיחה מחודשת קבלו את סיכום הבלוג של השנה וחצי האחרונות 🙂
את הבלוג פתחתי לפני שנה וחצי. פנה אלי חבר בשם עמרי אמבר חלפין (אני בטוח שאתם כבר מכירים אותו ואם לא אז תגגלו עליו, הוא מסוג האנשים שתרצו במעגל החברים שלכם) והציע לי לפתוח בלוג. מאוד הוחמאתי שהוא פנה אלי וכמובן שאמרתי לו במילה אחת את הרגשתי: "לא". היו לי חששות של מי יקרא אותי, חששות שלא תמיד יהיה לי משהו מעניין לכתוב ובכלל, מי ידע מה זה בלוג לפני שנה וחצי?
עמרי מהר מאוד הרגיע אותי והצליח לשכנע אותי לפתוח את הבלוג מרצוני החופשי (או לפחות זה מה שהוא טוען…אני זוכר שהתעוררתי במוטל בטיחואנה עם כאב ראש ענקי ובלי כליה) וככה יצאתי לדרך. לשמחתי לא הייתי לבד כי מסתבר שעמרי פנה לעוד לא מעט אנשים מוכשרים וביחד היינו חלק מ"פרלמנט האבות" של XNET, פרויקט מדהים אשר אני גאה לקחת בו חלק עד היום.
בשנה וחצי האחרונות פרסמתי לא מעט פוסטים וזה הסיכום לבינתיים:
- 41 פוסטים שפורסמו בבלוג
- 28,371 צפיות!
- היו לא מעט פוסטים שאהבתי אבל הפוסט האהוב עלי ביותר, זה שגורם לי לצחוק כל פעם מחדש הוא "עשה ואל תעשה עם ילדים…גאוני!"
- הפוסט האהוב ביותר על ידכם, עם 6,330 צפיות הוא "11 דברים שעצבנו אותי מאז שאני אבא"
- אלפמאות שעות של השקעה שהביאו אותי לאיפה שאני היום (מקום טוב, תאמינו לי)
זאת גם ההזדמנות להודות לכל אחד מכם, על כך שאתם קוראים אותי, מלייקים, מגיבים ומשתפים אותי בדעותיכם לגבי הנושאים שעליהם אני כותב. זה הדלק שלי וזה מה ש(בעיקר) מניע אותי כל פעם מחדש לכתוב עוד פוסט- הידיעה שגרמתי לאנשים לצחוק, לדמוע ולעצור רגע את המירוץ המטורף שבו הם חיים כדי לחשוב על נקודה מסויימת שהעלתי בבלוג.
תודה!
אבא בלאגן 