המתכון למשפחה מאוחדת

22/12/2014 מאת elyasafyaakov השארת תגובה

כבר דיברתי אתכם בעבר על הדברים שחשובים באמת בחיים, אבל הפעם אני רוצה למקד את זה.

אם אתם מרגישים כי משהו בתקשורת ובקשר שלכם עם הילדים לוקה בחסר, אני ממליץ לכם לקרוא את הפוסט הזה עד הסוף כי היום אני רוצה לדבר אתכם על ארוחות משפחתיות ועל החשיבות שלהם.

ורד יפה-חאיק, דיאטנית קלינית מספרת: "לפני שנים רבות, לפעמים זה נשמע כמו תקופת האבן, כשאני הייתי ילדה, נהגנו לשחק המון ברחבה שמתחת הבניין. היו שם ילדים מכל השכונה, רצנו, התחבאנו, רבנו, התגלגלנו, תפסנו, הקפצנו, צעקנו, בכינו וצחקנו. המעניין היה, שבשעה 19:00 הרחבה התרוקנה. הגיע הזמן לעלות הביתה: זמן לארוחת הערב. עולים הביתה, נוטלים ידיים ומתיישבים. ארוחת הערב זכורה לי תמיד כעוגן. זה היה זמן שקט, זמן לעבד את כל חוויות היום, להתלונן, לשתף, לשמוע. כמעט כל ההורים היום זוכרים את ארוחת הערב המשפחתית של ילדותם. לארוחה הזאת היה ערך נוסף מלבד עוד ארוחה.
היום זה אחרת. הזמנים השתנו. שני ההורים עובדים. הילדים נוהגים לאכול בצהרון. אוכל מעובד הפך לזמין ובעיקר תרבות הפנאי שלנו, שבעבר הייתה פעילה יותר, השתנתה. בדרך כלל אין צורך לקרוא לילדים לחזור הביתה, הם ממילא שם, משחקים במחשב או צופים בטלוויזיה".

כשביררתי עם חברים שלי אם הם עושים ארוחות משפחתיות רובם אמרו לי שלא, אבל באותה נשימה התעקשו לספר לי למה לא: "למי יש זמן לאכול בשעה 19:00? אני מכין אוכל לילדים ויכול לעשות דברים אחרים בזמן שהם אוכלים",  "כל אחד רוצה לאכול בזמן אחר, אני אמור להכריח את כולם לאכול באותו זמן?", או "גם ככה כל אחד תקוע בסמארטפון שלו ואנחנו לא באמת מדברים". לצערי גם אני לא מקפיד על ארוחות משפחתיות כמו שהייתי רוצה. למה? אם אני אהיה כנה איתכם…כי זה לא קל. כשאני עם הצוציקית אני צריך להסתכל עליה ב7 עיניים, אחרת האוכל מוצא את עצמו דבוק לתקרה והרבה יותר קל ופשוט זה להרדים אותה ולאכול אחרי שהיא נרדמת.

ובכל זאת, למה ארוחות משפחתיות כל כך חשובות?

"סדר היום שלנו כל כך עמוס ולחוץ, ובין העבודה, הסעות, חוגים, שיעורים פרטיים. ארוחה משפחתית היא זמן לעצור את הפעילות היומית, לפגוש את הילדים, להסתכל להם בעיניים, לפנות זמן להקשיב, לשאול, לשוחח. לעתים קרובות ילדים רק מחכים להזדמנות לספר ולשתף. וזה מאד חשוב שנקשיב" אומרת ורד יפה-חאיק.

בנוסף, ילדים לומדים בעיקר מחיקוי. לא נוכל לצפות מילד לשבת ליד שולחן, לאכול בסכין ומזלג, ללעוס היטב ולאט, אם לא נלמד אותו. תהוו להם דוגמא אישית, הכינו את השולחן מבעוד מועד (סכו"ם, כוסות, מפיות, מלחייה וכו'), מזערו את הצורך לקום בזמן הארוחה על מנת שהילד יצפה בכם וילמד גם הוא הרגלי ישיבה ליד שולחן, דאגו שהפעוט ישב בכיסא התואם את מידותיו וגילו ויאפשר לו לשבת בנוחות, שבו לידו, למדו אותו לאכול לאט ובפה סגור, קרבו אותו לשולחן, תיצרו אווירה מזמינה ובעיקר צבעונית ומגרה על מנת שהפעוט יתגרה לנסות מגוון של מאכלים. ואם אתם דואגים מכך שילדיכם בררן, זה הזמן להציע מגוון של אוכל ולתת דוגמה באכילתו.

כמה ארוחות משפחתיות צריך בשבוע?

אני לא אכביד עליכם במחקרים שאומרים שצריך מספר כזה או אחר של ארוחות בשבוע, פשוט אגיד שכל המרבה הרי זה משובח.

מה אוכלים?

לא משנה. כל דבר. העיקר לעשות את זה ביחד. בין אם מדובר בארוחה מבושלת מלאה (בשרית או צמחונית), ארוחה פשוטה של לחם, גבינה וירקות, פירות חתוכים או אפילו כוס שוקו/קפה ועוגיות.

מתי להתחיל?

אתמול!
קיומו של המנהג חשוב כבר מגיל צעיר מאד של הילדים. נכון, לעתים קרובות ילדים קטנים מאבדים מהר את הסבלנות, הרבה פעמים ישנם קשיים התנהגותיים ליד השולחן. לא תמיד הלו"ז חופף ולעיתים קרובות הרבה יותר קל וקצר להכין לכל אחד את מה שמתחשק לו ולשלוח אותם לדרכם (כלומר למיטה ולישון). יחד עם זאת, כדאי לזכור שארוחה משפחתית היא הרגל שאם יתקבע בגיל צעיר, ניתן יהיה לקצור את פירותיו וליהנות ממנו בהמשך. אם יתקיים המנהג, והילדים יפיקו ממנו תועלת והנאה, הם מיוזמתם ישתדלו להמשיך ולקיים אותו גם בהתבגרות, וגם על חשבון אכילה בחוץ או אצל חברים. מרבית המשפחות שכבר עושות זאת, לא היו מוותרות על החוויה.

אני מציע לכם (ולי) לסגור את הטלוויזיה (ממילא משדרים בה בעיקר תוכניות בישול) ולעבור למקום האמיתי- המטבח/פינת האוכל.  ואתם זוכרים שבתחילת הפוסט סיפרתי לכם שאחד החברים שלי אומר שגם ככה כולם תקועים בסמארטפון שלהם ולא מתייחסים אחד לשני? אז הנה הפתרון שאני ממליץ עליו וגם מתכוון ליישם אותו אצלי במשפחה: בתחילת הארוחה, כולם (כן, גם אתם) שמים את הסמארטפונים שלהם בערימה ולא נוגעים בהם. הראשון שנוגע בהם לפני שהארוחה נגמרה- שוטף את הכלים 🙂
ועוד דבר- זוכרים שסיפרתי לכם שנויה היא כמו שד טזמני שלא מסוגלת לשבת לרגע, אז מצאתי פתרון שעובד לבינתיים

את הכסא הזה מצאתי במהלך חיפושיי אחרי פתרון בטיחותי להשתוללויות שלה. אין לי הסבר למה, אבל היא ממש אוהבת את הכסא. יכול להיות שזה בגלל שהוא נח לה ויכול להיות שזה בגלל שיש לה מדרגה והיא יכולה לעלות בעצמה לכסא (או לפחות לנסות).
כל מה שאני יודע שזה משאיר אותה שם מספיק זמן כדי שאוכל לנקות את הפסטה מהתקרה.

 

"הדברים החשובים ביותר בחיים, אינם אלה שנקנים בכסף"
(אלברט איינשטיין)