עבדו עליי בעיניים

07/02/2014 מאת elyasafyaakov 4 תגובות

ישנו סיפור על ילד קטן שעמד ליד דלת הבית וחיכה לאביו שישוב מעבודתו. כשהגיע האב עייף ומרוגז לאחר יום עבודה ארוך, שאל אותו בנו: "אבא, כמה כסף אתה מרוויח בשעה?" "למה זה חשוב עכשיו?" שאל האב העייף בכעס. "אני רוצה לדעת… תגיד לי… כמה כסף אתה מרוויח בשעה?" "90 שקלים. ועכשיו תן לי לנוח. היה לי יום קשה." "אבל רגע אבא… אתה יכול לתת לי 30 שקלים?" עכשיו האב ממש כעס: "הרגע חזרתי מהעבודה ואמרתי לך שעבר עלי יום קשה, ומה שמעניין אותך זה כסף? היכנס לחדר שלך ותחשוב מה לא בסדר במה שעשית" הילד הלך לחדרו וסגר את הדלת אחריו. לאחר כשעה נרגע האב ואמר לעצמו שהיה קצת קשה עם בנו. הוא הקיש בדלת החדר והתיישב על המיטה לצד בנו. "מצטער שכעסתי קודם", אמר, "היה לי יום קשה והוצאתי את הכעס שלי עליך, הנה 30 השקלים שביקשת". הילד חייך באושר ואמר: "תודה אבא!", הוא פתח את קופת החיסכון שלו והוציא משם שטרות של כסף שחסך. "למה ביקשת עוד כסף? אני רואה שיש לך?" שאל האב בכעס. "כי לא היה לי מספיק", ענה הילד. "אבל עכשיו יש לי. תראה יש לי עכשיו בדיוק 90 שקלים!" הוא נתן אותם לאביו ואמר: "אני יכול לקנות שעה מזמנך? תוכל אבא לחזור מחר מוקדם יותר מהעבודה…?"

עם הסיפור העצוב הזה יכולים להזדהות לא מעט מחבריי ובטח גם אתם. לצערנו היום ברוב המקומות, העבודה נמצאת במקום הראשון והמשפחה נדחקת הצידה. לא מזמן שמעתי על חבר שחזר מראיון ונשאל שם כמה ילדים יש לו, האם הם במסגרות ומי אוסף אותם בסוף היום. בואו נעשה ניסוי. מחר בבוקר כולנו ניגשים לבוסים שלנו ואומרים להם שבחודש הקרוב אנחנו צריכים לצאת כל יום בשעה 14:00 מהעבודה. לא כי הילד חולה או כי יש לנו 30 אירועים משפחתיים בחודש הקרוב, פשוט כי אנחנו רוצים להיות עם המשפחה שלנו. אני מניח שתוך 30 יום ניפגש כולנו בלשכת התעסוקה (ואני אהפוך לאדם פחות פופולרי מיאיר לפיד…). לאחר שסיימתי את לימודיי בעבודה סוציאלית, במשך 5 חודשים חיפשתי עבודה. עכשיו, אני יכול לכתוב לכם כמה קשה היה לי ואיך רציתי כבר למצוא עבודה אבל בינינו…להיות 5 חודשים בבית עם הצוציקית (היא הייתה בת 5 חודשים כשסיימתי את התואר), זה אחד הדברים היותר טובים שעשיתי בחיים. כאשר מצאתי לבסוף עבודה, זה היה בחברת 'תיגבור' בירושלים שזו חברת כח אדם וסיעוד. יותר מפעם אחת שמעתי מחברים שחוזרים לבית בשעות שהילדים כבר ישנים, שאם הם רק יעזו לחשוב לבקש לצאת מוקדם מהעבודה, הם יקבלו צחוק מלגלג במקרה הטוב ומבט כועס במקרה הרע ושככה זה בכל העבודות היום. לשמחתי גיליתי שהחברים שלי עבדו עליי בעיניים… מיטל הבוסית שלי, התגלתה כאדם שאצלה המשפחה באה מעל הכל.  כשנויה הקטנה הייתה חולה, היא נתנה לי את כל החופש שהייתי צריך, ביררה איתי יותר מפעם אחת מה שלומה ואפילו הביאה המלצות לתרופות שיכולות לעזור לה. מה אני אגיד לכם? הופתעתי! מסתבר שיש עוד אנשים בעולם שכסף לא נמצא אצלם במקום הראשון ושהמשפחה נמצאת אצלם מעל הכל.
כמה מאיתנו רוצים לצאת מוקדם מהעבודה אבל לא עושים את זה כי צריך להביא כסף לבית/מה הבוס יגיד/בעבודה יש אוכל חינם וכו'. לצערנו במירוץ שבו אנו חיים, שכחנו מה חשוב באמת.
אני רוצה לבקש מכם בקשה- תעזבו השבוע שעה יותר מוקדם את העבודה ותלכו להיות עם הילדים שלכם. לא סתם האיש שנחשב לחכם ביותר בעולם אמר: "הדברים החשובים ביותר בחיים, אינם אלה שנקנים בכסף". —————————————————————————————————————————————————————-  אתם מוזמנים להיכנס לטור שלנו באתר X-NET ולקרוא על החוויות של שאר האבות http://www.xnet.co.il/family/articles/0,14566,L-3104708,00.html