הטוב, הרע והמכוער

23/02/2014 מאת elyasafyaakov 8 תגובות

השבוע הלכתי לבדוק ביחד עם הקטנטונת וזוגתי שתחיה, מסעדה שמתאימה למשפחות עם תינוקות קטנים. החלטנו ללכת בפעם הראשונה ל"וופל פקטורי" ברחוב עמק רפאים בעיר הקודש (ירושלים, לא תל אביב). מה זה וופל פקטורי אתם שואלים? (ואני יודע שאתם שואלים). המסעדה מגדירה את עצמה כמפעל לייצור ממתקים וכמובן שיש בה כל מה שיש במסעדה רגילה כמו פיצות, פסטות וכו' אבל מנת הדגל שלה זה הוופלים.

וופל שהזמנו לקינוח וחוסל צ'יק צ'ק

הטוב

בחלק ממקומות הישיבה יש תאים עם מסכים שעליהם מוצגים התפריטים, אפשר לשחק בהם משחקים ובעיקר הם עוזרים להעביר את הזמן במידה ואתם באים עם ילדים קטנים שמשתעממים מהר. לצערנו, לא היה מקום פנוי בתאים האלה ולכן נאלצנו להסתפק בלדבר אחד עם השני.
למנה הראשונה הזמנו פיצה. הפיצה הגיעה כבר אחרי 5 דקות ולאחר מבחן טעימות (שלי, של אשתי ושל נויה), הפיצה הוכרזה כהצלחה. לקינוח תכננו להזמין כל אחד וופל אבל המלצרית החוצפנית התערבה ואמרה שהוופלים נורא גדולים וכדאי לנו להזמין רק אחד.
צדקה החוצפנית.
הוופל גדול, מרשים וטעים! עד עכשיו אני מלקק את האצבעות כל פעם שאני חושב על זה (אני חייב להפסיק לחשוב על זה באמצע האוטובוס, אף אחד לא מוכן לשבת לידי).
בסיום הארוחה, שמנו לב שנפל לנו צעצוע על הרצפה. המנהל של המקום ראה אותי יושב על הרצפה ומחפש אותו (אני לא מצליח להבין איך הדברים האלה תמיד נעלמים שנייה אחרי שהם פוגעים ברצפה) ובא לעזור לי. אני לא יודע מה איתכם, אבל לא ראיתי הרבה מנהלים שיושבים על הרצפה בחיפוש אחר צעצוע של תינוקת…

הרע

כשהתיישבנו, ביקשנו כסא תינוק בשביל נויה. אני מודה שלא ציפיתי שיגיע כסא של אליהו הנביא אבל כשהביאו לנו את הכסא, זה היה נראה כמו משהו שהם מצאו ברחוב והכניסו לבפנים. בנוסף, אשתי הלכה לחתל את נויה בשירותים וכשחזרה אמרה לי שהייתה צריכה לבקש כסא מאחד המלצרים כדי לחתל עליו את נויה (על הכסא, לא על המלצר!).
אני לא יודע אם זה רק אני (וזה לא), אבל משטח החתלה בשירותים זו לא בקשה יותר מדי גדולה. אני רוצה לראות איך האנשים במסעדה יגיבו כשאני אחתל את נויה על השולחן! ואם כבר אנחנו בקטע, אז אפשר גם למרוח לה אבקת סוכר במקום המשחה, לא נראה לי שהיא תתנגד… יאמר לזכות המנהל, שכשפניתי אליו בעניין משטח ההחתלה לפני שהלכנו לבית, הוא התנצל ואמר שהמקום קטן, שהם עדיין בשיפוצים ושיהיה בעתיד משטח החתלה. אמרתי לו שאשמח לדעת כשזה יקרה והבאתי לו את המייל שלי כדי שהוא יעדכן אותי. במידה והוא יעשה זאת, אתם תהיו הראשונים לדעת.

המכוער

2 מלצרים שונים שפנו אלינו במהלך הערב, הסתכלו על נויה ואמרו "איזה חמוד". חמוד? חמוד?? היא נראית לכם כמו בן??? בפעם הבאה שמישהו קורא לבת שלי חמוד אני מלביש אותו בשמלת מיני ושולח אותו לשכונת "מאה שערים" בירושלים. נראה אותו קורא שוב לבת שלי חמוד.

חמודה (לא חמוד!) מנסה להחליט האם הפיצה מספיק טובה בשביל לעבור לשלב הבא

ונקנח בבדיחה:
כורדי, מרוקאי ועיראקי יושבים בבוקר בעבודה ואוכלים.
המרוקאי מוציא את הקוסקוס ואומר: "20 שנה אישתי מכינה לי קוסקוס, די נמאס כבר…לא מגוונת. אם מחר היא מכינה לי שוב קוסקוס – אני קופץ מהחלון".
העיראקי מוציא את הקובה ואומר: "25 שנה אשתי מכינה לי קובה, גם לי נמאס. אם מחר היא לא משנה – אני קופץ גם".
הכורדי מוציא חביתה ואומר: "גם לי נמאס מהסנדוויץ' עם החביתה. אם אין גיוון מחר – אני גם קופץ".
למחרת המרוקאי פותח, רואה קוסקוס – קופץ. העיראקי רואה קובה – קופץ. הכורדי רואה חביתה – קופץ גם.
3 הלוויות באותו יום, 3 נשים בוכות.
אשתו של המרוקאי אומרת: "אם רק הייתי יודעת, הייתי מכינה לו משהו אחר".
אשתו של העיראקי בוכה גם ואומרת: "אם רק היה אומר לי, הייתי משנה לו. הוא לא דיבר ולא ביקש כלום".
אשתו של הכורדי: "אני לא מבינה למה הוא קפץ, הוא היה מכין את הסנדוויצ'ים בעצמו…"