אחד הדברים האהובים עלי בחיים זה להתעורר יקיצה טבעית בבוקר. כזה אני- רוצה את מה שאני לא יכול לקבל.
ההשכמה בבוקר הולכת בדרך כלל ככה:
אני באמצע חלום מרגש בו הצלחתי להשפיע על מערכת החינוך בישראל, מצאתי תרופה לסרטן או אפילו יותר טוב- מכבי חיפה הצליחה לחבר 2 ניצחונות רצופים כשלפתע באמצע החלום אני שומע קול לא ברור:
"אעאע"…"אעבבאאאאא"… "אבאאאאאא".
מהרגע שאני קולט שאני כבר לא בתוך חלום, יש לי מספר מועט של שניות להתגלגל הצידה לפני שהחלום הופך לסיוט.
תבינו, לבנדיט יש מנהג חדש בבוקר בו הוא מחליט שהדרך הכי טובה להעיר את אבא שלו, היא לשבת לי על הפנים אחרי שהוא בילה לילה שלם בלמלא את החיתול שלו בכל טוב. ואם זה לא מספיק, הוא מדי פעם מתעלה על עצמו ומצליח להוריד את המכנסיים לפני שהוא יושב עלי עם החיתול הריחני שלו.
עכשיו, זה לא שאני לא אוהב את הבנדיט, אני מת עליו (וממנו), אבל הייתי שמח אם הדבר הראשון שאני חווה בבוקר לא היה מרגיש ומריח כמו אחרי הפצצה כימית.
תגית: צוציקית
על סיכונים, ביטוחים וסייל של זארה
מעשה שהיה כך היה: לפני כשבועיים אחד הילדים של חבר שלי אושפז בבית חולים בעקבות סיבוך של דלקת ריאות, אז כאשר הוא בא אלי לפני כמה ימים ואמר בחיוך "עשיתי לו ביטוח", ישר צחקתי עליו ואמרתי לו שעדיף מאוחר מלעולם לא.
תתארו לכם את ההבעה על הפנים שלי כשהחבר הסתכל עלי ואמר: "כן, העדפתי לבטח אותו שאם בטעות הוא יפול על הרצפה ויישבר, אוכל לישון בשקט בידיעה שהפלאפון שלי מבוטח".
99% מהזריקות של ילדים באוויר נגמרות בטוב. מה קורה כשהן לא? הצד שלו
יש לי וידוי…אני מכה את הבת שלי.
כלומר, אני לא מכה אותה באופן פיזי אבל אני גורם לכך שהיא תקבל מכות משולחנות, קירות ובערך כל חפץ דומם שקיים. למעשה, אני חושב שהסיבה היחידה שעד עכשיו הדוקטור לא קראה לרוווחה (אני מכיר שם את כולם, גם ככה זה לא יעזור לה), היא שהצוציקית נהנית מזה.
כן, מה ששמעתם. הבת שלי בת שנתיים וחצי והיא מזוכיסטית.
האהבה הראשונה שלי – הצד שלו
אני עוד לא בן 28 וכבר יש לי 3 אהבות אמיתיות בחיי.
זה אולי יפתיע אתכם, אבל את המקום השלישי והשני חולקות ביחד הדוקטור והצוציקית, הן לא במקום הראשון למרות שהיו רוצות בכך. את המקום הראשון תופסת מישהי שאני אוהב אותה מגיל 5 בערך, מישהי ששברה לי את הלב כבר כמה פעמים אבל גם גרמה לי להרגיש בעננים כמו שאף אחת אחרת לא תוכל, מישהי שכל פעם כשאני רואה אותה יש לי צמרמורות בכל הגוף להמשיך לקרוא
מחאת החיתולים
נתחיל מזה שאני שמח להגיד שאחרי שבוע וחצי של גמילה, הצוציקית גמולה. כלומר, לא גמולה גמולה אבל גמולה- היא עדיין ישנה עם חיתול בלילה אבל חוץ מזה (טפו טפו טפו, מלח מים, שום פלפל ושמן זית) היא כמעט ולא מפספסת. כמובן שכל עניין ההצלחה עם הגמילה משמח אותי (פותח פה *כזה* גדול לשטן), אבל לא רק מהסיבה המובנת. סיבה נוספת שבגללה זה משמח אותי היא שמעכשיו כאשר אנחנו יוצאים לטייל, לא אצטרך להתרוצץ ולחפש מקומות שבהם אני יכול לחתל אותה. להמשיך לקרוא
חרא של יום
אני מודה שלא ציפיתי לכל כך הרבה בלאגן.
שלוליות בכל מקום, עיתונים פרוסים בכל הבית כדי לספוג יותר טוב, ספות שמכוסות כדי שלא יתלכלכו וריח של קקי שלא יוצא מהרצפה (לא רק הריח, גם הקקי די דבוק).
אמרו לנו לחכות קצת, אמרו לנו שזה לא הזמן, אפילו הזכירו לנו שלפני 4 חודשים כתבתי פוסט ואמרתי שנחכה עם זה אבל אנחנו התעקשנו… עונת הגמילה מחיתולים 2015 רשמית החלה!
אבא בלאגן 