אבא בלאגן

על יום כיפור, בניית מלון וכיבוש העולם


13 תגובות

על יום כיפור, בניית מלון וכיבוש העולם

האנשים ביום כיפור מתחלקים לשני סוגים: 1. אלה שבשבילם זה יום קדוש, יום שבו נחתמים ספרי החיים והמוות והיום שבו נקבע אם הם צדיקים, רשעים או איפשהו באמצע. 2. אלה שנזכרים שיש להם אופניים או רולרבליידס במחסן, מנערים מהם את האבק ושולחים את הילדים שלהם לרכב בכביש.
אני במשך שנים רבות הייתי מהסוג הראשון. הייתי הולך לבית הכנסת, מתפלל בחרדה ומקווה שההוא שם למעלה יחליט שהייתי נחמד השנה ולא שובב (סוג של naughty or nice אם תרצו). במהלך השנים עברתי תהליך שבסופו הגעתי לאיפה שאני היום – דאיסט (אדם המאמין שאלוהים ברא את העולם, אך אינו מתערב במה שקורה) שהולך עם כיפה על הראשלהמשיך לקרוא

מודעות פרסומת


11 תגובות

משנה כיוון

משנה כיוון טאקיאין לי זיכרונות ילדות טובים עם אבא שלי. כלומר יש לי זיכרונות ילדות טובים ממנו אבל רובם כל-כך רחוקים, עד שאני עדיין מתלבט אם הם באמת קרו או שהם קיימים רק בדמיוני הפורה.
קשה לי לכתוב את הפוסט הזה מכיוון שאני חושש שאבא שלי איכשהו יקרא את זה. אני חושש לפגוע בו. אני חושש שהוא ייעלב. אני חושש שהוא לא יבין, שהמשפחה שלי לא תבין!

לאחר מחשבה, החלטתי לכתוב את הפוסט הזה ישירות לאבא שלי ואני גם אתן לו לקרוא את זה לפני שאפרסם אותו.

אני חושש. להמשיך לקרוא