תנו לגדול בשקט

05/09/2014 מאת elyasafyaakov 7 תגובות

תחשבו רגע על האנשים שעובדים איתכם. תחשבו רגע על ההורים שמביאים את הילדים שלהם לגן שבו נמצא הילד שלכם. תחשבו אפילו על החברים שלכם. סטטיסטית, לפחות אחד מהם הוא פדופיל! או שאנחנו לא מודעים לזה או שאנחנו בוחרים לרצות לא לדעת, אבל מחקרים עדכניים טוענים שלפחות 5% מהאוכלוסייה הם פדופילים!
בפוסט הנוכחי, אסביר טיפה מה זה בעצם פדופיליה, למה זה כל כך חשוב ללמוד ולדעת שזה קיים, ואספר קצת מחוויותיי האישיות לאחר שעבדתי במשך שנה עם נערים שפגעו מינית באחרים. בסוף הפוסט, אתן מספר נקודות שאמורות להוות אינדיקציה לכם בתור הורים – לאפשרות שהילד שלכם נפגע, ואוסיף גם כתובת של אתר שיכול לגלות לכם אם יש פדופילים מורשעים אצלכם בעיר.

רקע כללי

פדופיליה מוגדרת כהפרעה נפשית. החוק בישראל, בדומה למדינות אחרות, אינו עוסק במושג "פדופיליה", אלא מטיל עונש על קיום פעולה מינית עם קטין מתחת לגיל ההסכמה (גיל 14). באופן מדויק יותר פדופיליה מאובחנת כאשר מתקיימים התנאים הבאים:

1. במשך לפחות שישה חודשים יש אירועים חוזרים של עוררות מינית חזקה, דחפים מיניים או התנהגות המערבת פעילות מינית עם ילד או ילדים שטרם הגיעו לבגרות מינית.
2. הפנטזיות, הדחפים המיניים או ההתנהגות גורמים למצוקה או לקות תפקודית בתחום החברתי, התעסוקתי או כל תחום תפקודי משמעותי אחר.
3. מדובר באדם בגיל 16 לפחות, ולפחות ב-5 שנים מבוגר מהילד או הילדים שהוזכרו בסעיף 1.
יש להדגיש כי כל שלושת התנאים חייבים להתקיים כדי לאבחן אדם כפדופיל.

חשוב שתדעו כי פדופיליה אינה אותו דבר כמו עבירת מין כלפי ילדים, למרות שפעמים רבות נעשה שימוש במושגים הללו בציבור ובתקשורת לתאר את אותו הדבר. התעללות מינית בילדים היא לא אבחנה רפואית והיא לא בהכרח מושג נרדף לפדופיליה. יש פדופילים רבים שמעולם לא ביצעו עבירת מין כלפי ילדים, וכן יש עברייני מין רבים שביצעו את העבירות שלהם מסיבות אחרות מאשר פדופיליה. הבחנה זו חשובה משום שיש הבדל במידת הסיכון לכך שהעבריין יחזור על העבירה. מחקרים מלמדים כי פדופיל שמתעלל מינית בילדים פוגע מינית בילדים פי 10 בהשוואה לעבריין מין המתעלל מינית בילדים ואינו פדופיל. סתם לידע כללי, מחקרים מצאו כי פדופילים פוגעים בממוצע ב-150.2 ילדים ומבצעים 281.7 פגיעות מיניות. נתון שיכול לערער כל אדם נורמלי משלוותו!

גיל הפדופיל

מחקרים מלמדים כי כמעט מחצית מהפדופילים המוכרים לרשויות הם מבוגרים בגילאים 40-70. עם זאת, פדופילים על פי רוב מדווחים כי המשיכה שלהם לילדים החלה כבר בגיל הבשלות המינית או בגיל ההתבגרות, אך משיכה זו יכולה בהחלט להתפתח גם בהמשך החיים.

מין הפדופיל

פדופיליה שכיחה יותר בקרב גברים ואחוז מאוד נמוך מהפדופילים הן נשים. בניגוד לתפיסה בעבר לפיה נשים לא יכולות להיות פדופיליות, כיום ידוע כי גם נשים יכולות להיות מעורבות במעשי תקיפה מינית של ילדים. פדופיליה בקרב נשים מאופיינת בגיל צעיר (רובן בגיל 22-33), כאשר במרבית המקרים בהן נשים מעורבות בפעילות מינית עם ילדים יהיה מעורב במקרה הפגיעה גם גבר פוגע. ההנחה היא כי מספר הנשים הסובלות מפדופיליה גבוה יותר מהידוע לנו.

גישה לילדים

פדופילים מפתחים טכניקות מורכבות ומסובכות כדי לרכוש גישה לילדים. בדרך כלל פדופילים משיגים גישה לילדים על ידי אמצעים של פיתוי, מניפולציה, שכנוע, חברות והתנהגות שנועדה לרכוש את אמונו של הילד וההורה. במקרים רבים הפדופיל יכול לגלות גישה נחמדה ומתחשבת כלפי הילד וצרכיו על מנת לזכות באהבה שלו, בעניין שלו ובנאמנות שלו, וכן על מנת למנוע מהילד לדווח על הפגיעה המינית. פדופילים על פי רוב נוטים להיות מועסקים במקומות עבודה שבהם הם יפגשו ילדים ו/או למקם את עצמם בעמדה שבה תהיה להם הזדמנות להיות באינטראקציה עם ילדים באופן לא מפוקח. למשל, במסגרת שמרטפות, התנדבות, תחביב שנוגע לילדים, אימון ספורט ועוד (תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם משאירים את הילד שלכם לבד עם אדם מבוגר). פדופילים גם יכולים להשיג גישה לילדים על ידי רכישת האמון של אם הילד, ואף להתחתן עם אישה עם ילד שמושך אותם או חמור מכך, להחליף ילדים עם פדופילים אחרים. מרבית הפדופילים מתכננים את הפגיעה בילד, ולא פועלים באופן אימפולסיבי (70%-80% מהפגיעות של פדופילים בילדים מתוכננות מראש).

מאפייני הפדופיל – מי הוא פדופיל?

לציבור יש מיתוסים שונים באשר למי הוא פדופיל. רבים מאתנו סבורים כי פדופיל הוא אדם האורב לילדים בסמטה חשוכה ותוקף אותם, ורבים נוטים להאמין שנוכל לזהות את הפדופיל בקלות. עם זאת, פדופילים יכולים להיות אנשים ”רגילים“ מבין החברים שלנו, השכנים שלנו והקרובים שלנו, ואף אנשים בעלי מעמד אישי, מקצועי ואפילו רוחני גבוה. אומנם, פדופיל עשוי להיות אדם זר, שמחפש אחר ילדים בחצרות בתי הספר ובגני שעשועים ומנסה לפתות אותם להשתתף איתו בפעילות מינית, אולם בדרך כלל הפדופיל מוכר לקורבן ואף למשפחתו במסגרת יחסי שכנות, יחסי משפחה, מעגל החברים או במסגרת יחסי מרות, כגון יחסי מורה-תלמיד, מדריך-חניך וכדומה. בכל מקרה, לפדופיל אין מראה אופייני מסוים ולא ניתן לזהותו רק על פי מראהו או התנהגותו היומיומית. זה גם הדבר שמפחיד אותי יותר מכל – שהצוציקית חשופה לפגיעה, בין אם היא משחקת בגן השעשועים, נמצאת בחוג, שיעור פרטי או אפילו הלכה לבית של חברה כדי לשחק שם. אפשר לראות דוגמאות לדברים שסיפרתי לכם כאן וכאן וכאן וכאן וכאן.  יש אפילו אדם שפתח בלוג ובו הוא מודה שהוא פדופיל! לבלוג קוראים "אהבת בנים ממבט אחר". אתם יכולים לחפש אותו בגוגל, הכניסה על אחריותכם בלבד.

טיפול

יש מספר טיפולים שנהוגים כיום:

1. טיפול פסיכותרפי –זהו טיפול בו הפדופיל מנסה להבין את מאורעות חייו, כדי לאתר את ההפרעה ולהבין את מקור התפתחותה. הוא מודע למצבים בהם הוא מתקשה לשלוט בדחף המיני ומנסה לשקם את ההערכה העצמית שלו ולמצוא דרכים אלטרנטיביות ומקובלות יותר כדי להגיע לסיפוק מיני.

2. טיפול רפואי – שימוש בתרופות שמפחיתות את רמת הטסטוסטרון (מה שנקרא "סירוס כימי"). ישנן תרופות שדואגות להפחתת הליבידו – דחפים ויצרים מיניים. חשוב לדעת שבישראל עדיין אין חוקים שיכולים לכפות על פדופילים סירוס כימי. התרופה קיימת, אבל נטילתה וההתמדה בה, תלויה אך ורק ברצונו הטוב של הפדופיל המורשע. התרופה מדכאת את היצר המיני של הפדופיל, יש לה תופעות לוואי מאוד לא נעימות לפושע ותופעות לוואי מצוינות להגנה על שלומם של הילדים. פדופיל הנוטל את התרופה דרך קבע, אינו חש כמעט בדחף החולני לשלול מילדים את ילדותם, את שלמות גופם ואת בריאות נפשם – בדרך לסיפוק המיני שלו.

3. טיפולים מקובלים פחות – ישנם טיפולים בהפרעת הפדופיליה שעדיין נעשה בהם שימוש בחלק מהמדינות, אם כי באופן נדיר. טיפול אחד נעשה בעזרת מכות חשמל בכל פעם שהפדופיל חושב על פעילות מינית אסורה (כמו בסרט "התפוז המכני"). טיפול נוסף נעשה בשיטה פסיכו-כירורגית שהיא כריתת אונה, השיטה כמעט ואינה ישימה כיום והיא אסורה במדינה אחדות.

איך תדעו אם ילדכם נפגע?

נויה בוטון, מנהלת מחלקת הסברה באל"י (אגודה להגנת הילד), מעלה נקודות אליהן כדאי לשים לב:

• התנהגות חריגה, כמו הסתגרות או דכדוך שיכול להתבטא בפאסיביות או חוסר תאבון.
• ירידה בהישגי הלימודים.
• רגרסיות בתחומים שונים, כמו חזרה להרטבה או מציצת אצבע.
• תגובה המנעותית – הילד נמנע מלעשות דברים כמו לשחק במשחקים מסוימים, ללכת לחברים, לתפקד באופן תקין.
• פחדים מדברים שהילד היה רגיל לעשות – פחד ללכת לבי"ס, פחד ללכת לחוג.
• כעס ואלימות.
• נויה מבקשת לא לשכוח את הצד הפוגע. "גם הילד הפוגע נמצא במצוקה וגם הורי הילד ולכן ישנה חשיבות שכשמדובר בילד או נער שפוגע, גם הפוגעים יקבלו טיפול".

אני רוצה להתייחס לנקודה האחרונה שהיא העלתה.
כפי שאתם כבר יודעים, אני עובד סוציאלי. בעבר כבר נתתי לכם 11 נקודות על עובדים סוציאליים, כדי שתבינו יותר טוב את מה שעובר עלינו בעבודה (וגם אחר כך). בנוסף, כבר סיפרתי לכם שבזמן הלימודים טיפלתי במשך שנה בנוער פוגע מינית. חשוב לי להגיד, שלמרות שמבחינה מקצועית טיפלתי במשך שנה בנערים שפגעו מינית באחרים, מבחינה אישית היה לי ממש קשה. באמצע השנה הצוציקית הגיעה לעולם וגם ככה היו לי את החששות של הורה טרי, אז התחלתי להיכנס לסרטים לגבי כל אדם זר שחייך לצוציקית ואפילו קניתי לאשתי גז מדמיע שיהיה לה בתיק. זאת הייתה שנה קשה, שנה שבחלק מהלילות לא ישנתי בגלל מה ששמעתי מהנערים בזמן הטיפול וזאת הייתה שנה שמצאתי את עצמי כמעט יום-יום חושב, האם שווה בכלל לטפל בנערים האלה ומה יקרה אחרי שהם יסיימו את הטיפול? הם יחזרו להיות "אנשים נורמטיביים"? מה יקרה אם בזמן שאטייל עם נויה ברחוב יום אחד, אתקל במישהו מהם? איך אגיב?
זה הצריך ממני כוחות עצומים, לשבת מול נערים ולשמוע על דברים שעשו לילדים קטנים, דברים שכששומעים אותם רוצים להקיא או פשוט לקום ולעזוב הכל.
הבטחתי לכם בתחילת הפוסט, שאביא לכם קישור לאתר שיכול לגלות לכם אם יש פדופילים מורשעים אצלכם בעיר. השם של האתר הוא "תנו לגדול בשקט". תיכנסו, תקראו, ותפיצו הלאה. יש לו גם עמוד בפייסבוק אם זה יותר נח לכם.

לסיכום- אני יכול להגיד לכם שאחרי שקראתי הרבה על הנושא, לדעתי יש דבר אחד ועיקרי שיכול לעזור לנו כדי למנוע מהילדים שלנו להיפגע וזה – להיות מודעים. להיות מודעים לנושא של פדופיליה, לדבר עם הילדים שלנו (ולא להתבייש!) על כך שלמרות שרוב המבוגרים לא רוצים לפגוע בילדים, יש מעט מבוגרים שרוצים לפגוע בילדים, שאותם מבוגרים הם אנשים חולים ושבמידה שהילדים שלנו חושבים שמשהו לא בסדר – שידעו שהם יכולים לפנות אלינו ולספר לנו הכל.

מה דעתכם?