איש באמונתו יחיה… האומנם?

20/06/2014 מאת elyasafyaakov 26 תגובות

האומנם "איש באמונתו יחיה"? כאשר כבשו הבריטים את הודו, הם אסרו על קיום מנהג ה"סאטי" – שריפת אלמנות עם גופת בעליהן (כשהבעל מת אז שורפים גם את אשתו שנשארה בחיים). מנהיגים דתיים באו אז למושל הכללי הבריטי ואמרו לו: "הוד מעלתך, זה המנהג הדתי שלנו!" המושל השיב להם: "גם לנו הבריטים יש מנהג – כאשר אדם שורף אשה בעודה בחיים, אנחנו תולים אותו" (חיים נבון).

אמונה זה דבר סובייקטיבי. יש אנשים שמאמינים באלוהים, יש אנשים שלא ויש אנשים שהם פשוט פסטפריאנים, כל אחד ומה שעושה לו טוב…
השאלה היא מה קורה כשאמונות שונות של שני אנשים שמתכננים לחיות יחד – מתנגשות. כשאני ומורן החלטנו שאנחנו רוצים לחיות ביחד את שארית חיינו, התיישבנו ודיברנו על הדבר שיכול להיות המכשול הגדול ביותר שלנו בדרך לנישואים מוצלחים – הדת. הבעיה הייתה שמורן גדלה בבית מסורתי-דתי ורצתה שהבית שלנו יהיה גם כזה, לעומת זאת אני גדלתי בבית דתי ובעקבות מה שקרה לי בילדות, התרחקתי מהדת וככה גם תכננתי להישאר. בסופו של דבר, מורן הציבה לי 4 תנאים שהם קריטיים בשבילה והיא לא מוכנה לוותר עליהם:
1. שאשמור כשרות
2. שאשמור שבת
3. שנחגוג את החגים
4. שאלך עם כיפה על הראש

עכשיו, תתארו לכם איך הסיטואציה נראתה מבחינתי. אני יושב מול מישהי שאני רוצה שתהיה אשתי ואם ילדיי והיא מציבה לי 4 תנאים שבלעדיהם היא לא מוכנה להיכנס לזוגיות הזאת, תנאים שמסמלים מבחינתי את הדת ובעצם את מה שאני רוצה להשאיר מאחור ולא להכניס למשפחה שאני עתיד להיות הראש שלה. אם נהיה כנים, דרישה מספר 3 לא הפריעה לי מכיוון שאני אוהב את החגים ואת כל מה (האוכל) שקשור בהם, מה שיותר הפריע לי זה שלושת התנאים האחרים.
אמרתי לה שזו בקשה גדולה ושאני צריך לחשוב על זה ולאחר 6 שניות אמרתי לה שאני מסכים ל"תנאים" שלה… איך הסכמתי כל כך מהר על מה שעד לפני רגע היה ממש מהותי בשבילי? זה פשוט . לקח לי בדיוק 6 שניות לחשוב את המחשבה הבאה: אני רוצה לחיות עם האשה הזאת וכל דבר אחר פשוט שולי. אני אשמור כשרות, שבת וחגים ואני אפילו אסתובב עם כיפה על הראש, לא בגלל שזה לא מפריע לי (וזה מפריע לי), אלא בגלל שזה יותר חשוב לה אם אעשה את זה מאשר שזה חשוב לי אם לא אעשה. נקודה.

היום לאחר כמעט 5 שנות נישואין, אפשר לעשות סיכום על התנאים שמורן הציבה לי ולראות מה קורה עם כל אחד מהם:
1. כשרות – בדיעבד זה בכלל לא נורא כמו שחשבתי שיהיה, היום כמעט בכל מקום יש מקומות כשרים ובטח אם אתם ירושלמים כמוני. אפילו כשהיינו בחו"ל, הסתדרנו בעזרת בתי חב"ד, קרקרים ושאר דברים יבשים.
2.  שבת– מסתבר שלאחר שכל השבוע עסוקים וטרודים בעבודה, בפלאפונים ובכל שאר העיסוקים היום יומיים – שקט של 25 שעות זה דבר לא רע בכלל. גיליתי שאין כמו לכבות את הפלאפון לפני שבת ולקבל קצת שקט. כמובן שגם אי אפשר לנסוע בשבת עם החברים לים או לאן שבא לכם אז נאלצים בלית ברירה להישאר בבית ולישון,לשחק משחקים, לטייל ברגל וללכת לפארק ושוב לישון (תלוי בנויה).
3. חגים – כמו שכבר רשמתי, חגים זה הדבר האחרון שהפריע לי. צאו מנקודת הנחה שכל דבר שקשור לאוכל – מוסכם עלי. בעצם כשאני חושב על זה, היהודים חוגגים כל דבר עם אוכל: חגים, חתונות ואפילו אזכרות!  (!!!jews rule).
4. כיפה – הדבר שעד היום מפריע לי הכי הרבה. משום מה, בגלל שיש לי כיפה על הראש מסתכלים עליי אחרת ומצפים ממני לדברים אחרים, לדוגמא: כמה חודשים אחרי שנפצעתי בצבא, נסעתי לבקר את החברים שלי בבסיס. עדיין היה קשה לי לעמוד (וגם הייתי עם קביים) ולכן התיישבתי באוטובוס למרות שהוא היה עמוס באנשים. באמצע הדרך, פנתה אלי אשה ושאלה אותי איך זה יכול להיות שאני עם כיפה על הראש ולא קם לתת לה לשבת (היא כנראה לא ראתה את הקביים). היא פנתה אלי בגלל שהייתה לי כיפה על הראש, כאילו הכיפה מחייבת אותי להתנהג בצורה מוסרית יותר וזה עיצבן אותי. רציתי לענות לה שאם היא כל כך רוצה לשבת יש מקום על הגג, אבל החלטתי שהיא לא שווה את ההתייחסות ולכן פשוט שתקתי.
בשנים האחרונות שמעתי יותר מפעם אחת אנשים שמגלים על ארבעת הדברים האלו ואומרים לי "כל הכבוד". הם לא מבינים שמבחינתי לעשות את 4 הדברים האלו זה ויתור לגיטימי על דברים שחשובים לאשתי יותר מאשר לי ומבחינתי זה בדיוק אותו ויתור שאשתי עושה לגבי הצבע הצהוב.

אני ומורן גם דיברנו יותר מפעם אחת על היום שבו הילדים שלנו ישאלו אותנו: "מה זה אלוהים?".
"מה זה אלוהים" זאת שאלה קשה לכל אחד אבל זאת שאלה ממש קשה כשבני הזוג בעצמם לא מסכימים על התשובה. מבחינת מורן – אלוהים זו ישות שבראה את העולם שבו אנו חיים ושבעצם אלוהים והמעשים שלנו הם מה שמניע את מה שקורה כאן. התורה והמצוות שהוא הביא לנו, הם כדי שהעולם שבו אנו חיים יהיה יותר טוב. בואו נגיד שאני ומורן לא רואים עין בעין בנושא הזה – אני כן מסכים שיש ישות כלשהי שבראה את העולם (כי נראה לי הזוי שעולם כזה מפורט ומדהים נוצר לבד), אבל אני בספק אם לאותה ישות אכפת אם אני עכשיו הולך עם כיפה, מחכה 3 או 6 שעות בין בשר לחלב, הולך עם ציצית או אם יש לי או אין לי מפתחות בכיס ביום שבת ואני לא נמצא בשטח עירוב.
כששואלים אותי במה אני מאמין אני עונה שכמו שיש אנשים שמאמינים באלוהים אז אני מאמין באנשים. אני מאמין שאנשים אחראים לגורלם ושהם יוצרים אותו ושבסופו של דבר אנשים הם אלה שקובעים אם המקום שבו הם חיים יהיה טוב יותר או טוב פחות. לא סתם מהטמה גנדי אמר "היו השינוי שאתם רוצים לראות בעולם".

עכשיו עולה השאלה מה אנחנו עושים עם נויה לגבי כל הנושא של אלוהים? אומרים לה שיש/שאין?
לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שאת נויה אנחנו כנראה נגדל לתוך המציאות שיש אלוהים. למה? כי אם לא נעשה את זה, כנראה שאמצא את עצמי מהר מאוד עומד מחוץ לרבנות (וכמו שאתם יודעים, גם ככה החודש אני קרוב להיות שם). זו החלטה לא קלה בשבילי אבל זו החלטה שאני בכל זאת מקבל מכיוון שכמו שאני רואה את זה, בזוגיות צריך להתפשר על מנת שהמשפחה תמשיך לתפקד כיחידה אחת, מאוחדת ושלמה. לפעמים אנחנו מתפשרים על דברים שיותר חשובים לנו ולפעמים על דברים שפחות, אבל בסופו של דבר יותר חשוב לי שהמשפחה שלי תהיה מאושרת מאשר להיות צודק בשאלה אם יש או אין אלוהים.
יש לכם פתרון יותר טוב? אשמח לשמוע!

הידעת?
הציטוט "איש באמונתו יחיה" לא כתוב בשום מקום. הציטוט הנפוץ הזה הוא שיבוש של פסוק המופיע בחבקוק (ב,ד): "וצדיק באמונתו יחיה"…איך הפך הצדיק לסתם איש ושינה את משמעות הפסוק ב180 מעלות? על שאלות כאלו נוהגים להשיב: לאיש הפתרונים. (חיים נבון).

אני מזמין אתכם לקרוא גם את הפוסט של גבריאל, שהבעיה הגדולה שלו היא לא עם האמונה, אלא עם המאמינים. מעורר מחשבה! לחצו כאן לקריאה.

————————————————————————————————-
אם אהבתם את הפוסט – אתם מוזמנים להירשם שם, למעלה מצד שמאל, על מנת לקבל ישירות למייל את הפוסטים ולהיות הראשונים שקוראים אותם. לא אעשה שום שימוש אחר בכתובת המייל שלכם. אני מבטיח.

והנה הפוסטים של שאר חברי הפרלמנט…תיהנו!
שיסתדר לבד / ברק שטרית – אמונה, ראציונל ומה שביניהם

ילדים רפורמים / אילן שיינפלד – אלוהים אשר בעליית הגג

לא מכבד / גיא רוה – רבנות זה לא בשבילי ועובדה שאפשר גם בלי.

אתם אינדיווידואלים! / טל חן – להמציא את אלוהים

אלוהים ישמור / יובל אדם – נולדתי יהודי

אבא של שבת / עומר להט –  אלוהים פה בשביל להישאר