מעשה שהיה כך היה:
לאחר שנויה נולדה, היתה תקופה שאשתי לא יכלה להניק אותה מסיבות רפואיות (אמרתי לה שהיא חייבת כבר להפסיק עם הגראס). בתקופה הזאת הייתי שותף פעיל בהאכלות שלה וכשידידה שלי שמעה את זה, היא אמרה לי: "איזה חמוד אתה שאתה עוזר לה ככה"… חמוד??? גברת! חמוד תקראי לכלב שלך, לא לי!
נשים יקרות! אני לא מצליח להבין מדוע כשאתן רואות גבר שלוקח חלק פעיל בבית ובמשפחה, זה מפתיע אתכן! אנחנו לא נמצאים בסדרה מצוירת והשם שלי זה לא הומר סימפסון.
למה שכשאני בא לטיפת חלב עם נויה, האחות שואלת אותי איפה אשתי. מה זאת אומרת איפה אשתי? היא עסוקה בלקבץ נדבות כדי לממן לתינוקת שלנו השתלת שיער.
אין שום סיבה, שבשירי ילדים יגידו "אמא יקרה לי", "את אמא שלי לעולם לא אחליף באחרת" ו"אין כמו אמא" אבל על אבא אומרים שהוא "הלך לעבודה".
אין שום תירוץ, לכך שחברת אסם תעשה פרסומת למרק שלה ותגיד שם: "אמא מכירה אותנו הכי טוב בעולם, יותר טוב מאבא, יותר טוב מכולם". <a
ולא יכול בשום פנים ואופן להיות וזה הדבר שהכי מעצבן אותי. שאני שותף מלא ביחד עם אשתי בגידול הילדה ועדיין אני מרגיש כמו הורה סוג ב'!
אנחנו גרים ביחידת דיור אצל ההורים של אשתי ומאז שנויה נולדה ועד היום, כל פעם שאני רוצה להאכיל אותה (היא בת 11 חודשים) וחמותי אומרת לי: "אתה יודע איך?", אני משתגע. מה יש לדעת איך? שמים לה את האוכל שנשאר משבת בצלחת, מועכים/חותכים אותו ונותנים לה לאכול. גם ככה חצי מזה מסיים את דרכו על החולצה שלה, שלי ונשבע לכם שראיתי פעם חתיכת פסטה דבוקה לתקרה. כל פעם שהיא שואלת אותי: "אתה יודע איך?", אני מתאפק לא לענות לה: "האמת היא שאני עדיין מתלבט. אני יודע שמצד אחד האוכל אמור להיכנס ומצד שני אמור לצאת, אבל אני כל הזמן מתבלבל ביניהם"…
אתן צריכות להבין שנגמרו הימים שהאבא היה חוזר בערב מהעבודה, זורק מבט חטוף על הילדים, שואל מה יש לאוכל והולך להיפגש עם חברים. היום האבות לוקחים חלק פעיל במשפחה. הם מקלחים את הילדים, לוקחים אותם רופא, משחקים איתם בגן השעשועים וכן, לוקחים אותם גם לטיפת חלב. ואני מודה, שהאגו שלי לא מתלונן כשאני מקבל מבטי הערצה כשאני מסתובב עם נויה בקניון. אבל אם אני אתחיל לקבל מבטי הערצה על דברים שהם ברורים מאליו, אני אצטרך לקבל מבטים כאלה כשאני מתלבש לבד, חוצה במעבר חציה ולא מורח את החנונה של האף שלי על מי שנמצא לידי (בחיים לא עשיתי את זה ואני לא יודע על מה אתם מדברים).
כי נכון שאין כמו אמא, אבל גם כמו אבא אין! וברגע שכולם יפנימו את זה, אז כולם פה ירוויחו.
אז תעשו לי טובה. פעם הבאה כשאתן רואות אותי עם הילדה שלי ואשתי לא נמצאת בסביבה, אל תשאלו אותי אם אני צריך עזרה או תקראו לי חמוד. פשוט תחייכו לילדה (ואפשר גם אלי). אני לא צריך שום דבר מעבר לזה.
אבא בלאגן 
19/02/2014 בשעה 00:02
אני באופן אישי מזדהה מאוד עם הקו מחשבה שלך – ברור לי שגברים צריכים להיות שותפים מלאים בגידול הילדים ובכלל..
קודם כל, התפיסה שהגבר מביא את הכסף הביתה והאישה מגדלת את הילדים היא אכן תפיסה מסורתית – ככה אנשים היו חיים פעם , ויש כאלו שחיים ככה עד היום . ולא ברור לי למה אתה פונה רק למין הנשי – לא חסרים גברים שעדיין חיים בתפיסה הזו, ואני מכירה כמה כאלו ואני לא חושבת שהנשים באמת מעוניינות שהגבר לא יהיה שותף מלא כמוהן בגידול הילדים (למה שירצו בכך ?!)
אני לא חושבת שאבא הוא הורה סוג ב' , פשוט כנראה אנשים רגילים לראות התנהלות וחלוקת תפקידים מסוימת , ולכן מביטים בפליאה ..
בקיצור , סחתיין עליך אליסף , וכן , בהחלט הגיע הזמן לעשות שינוי 😉
אהבתיאהבתי
19/02/2014 בשעה 05:56
אני יכול לחשוב על כמה סיבות לכך שנשים לא יהיו מעוניינות שהגבר ״יתפוס את מקומן״ אבל אף אחת מהן לא מוצדקת בעיניי…
זה חשוב שהתהליך המפרך הזה בדרך לשיוויון, לא יקודם רק ע״י אבות ואני שמח לראות שאת חושבת כמוני בנושא הזה 🙂
אהבתיאהבתי
20/02/2014 בשעה 13:18
יש לך את זה בכתיבה.. 🙂 בתור אמא לשתי בנות עם בעל פעיל, זה באמת מצחיק ככשואלים את בעלי אם הוא יודע איך מכינים מטרנה, וכשהוא לוקח את אחת הבנולת לקופ"ח הוא זוכה למבטי הערכה משאר הנשים באזור..
אהבתיאהבתי
20/02/2014 בשעה 13:24
תודה 🙂
הרווחת שיש לך בעל שהוא אבא פעיל. אני בטוח שבמבטי ההערכה שהוא מקבל מהנשים, יש גם קצת קנאה…
אהבתיאהבתי
22/02/2014 בשעה 00:36
אליסף, אתה הגבר שבגברים והמבטים והתהיות נובעות בעיקר מבורות וקנאה. זה לא שאין עוד גברים שמתנהגים כך, אבל כמו כל תהליך חברתי, כמו שבטח למדת, נדרשים שנים רבות ומעבר של כמה דורות עד שהמחשבה החברתית משתנה. אני תקווה שעוד דור אחד הילדים שלנו יסתכלו על הבלוג שכתבת ויתהו למה התכוונת ועל מה כל המהומה…יישר כוח!!!
אהבתיאהבתי
22/02/2014 בשעה 19:05
תודה רבה 🙂
אני מקווה שזה מה שיקרה…
אהבתיאהבתי
פינגבק: המתכון למשפחה מאוחדת | אבא בלאגן